×

התמונה השלימה של מסע האדם עם דואיין אלג'ין  

הגענו לנקודת תפנית במסעו של האדם.

בדורנו זה, המין האנושי נדרש להגיב לבעיות רבות: שינויי אקלים, נפט שהולך ואוזל, הכחדה מאסיבית של זנים שונים, נשק להשמדה המונית, ועוד לרוב. אתגרים אלו הינם גלובליים; הם מסכנים כל אחד ואחד על כדור הארץ ואין מקום אליו אפשר להימלט מהם.

לכן אנו נאלצים לעצור, להביט במראה, ולשאול את עצמינו היכן אנו נמצאים במסעו של האדם.

על מנת לראות היכן אנו עומדים, בואו ניקח צעד לאחור, ונביט על מסעו של האדם דרך צורת סיפור המוכרת בכל תרבויות העולם ובכל זמני האנושות, שנקראת "מסעו של הגיבור". יש בה שלושה שלבים מרכזיים: פרידה, חניכה וחזרה.

בשלב הפרידה אנו נפרדים מהבית המוכר שלנו ויוצאים למסע מפרך וטובעני. זהו מסע שבמהלכו אנו מגלים רבות על עצמנו ועל החיים.

השלב השני מגיע כשלאחר המון קשיים ולמידה, אנו נפגשים עם מבחן עליון -  אתגר שלכאורה לא ניתן להתגבר עליו. זו חניכה קולקטיבית אל התחלת בגרותנו.

אם אנו עומדים בהצלחה באתגרים הללו, נמשיך אל השלב השלישי, אל החזרה. בשלב זה אנו עושים את המסע הביתה, מגלים קשר מודע עם היקום החי ותחושת העצמה עצמית. או במילותיו של המשורר טי אס אליוט: "סוף מסע הגילוי שלנו יהיה לחזור למקום ממנו התחלנו, ולגלות אותו בפעם הראשונה".

כך אני רואה את מסע האדם לפי שלושת השלבים הנ"ל:

פרידה

הצעד הראשון, תחילת המסע ההירואי של האנושות, היה ההתעוררות הראשונית לפני כ-35,000 שנה.

לפני כן בני האדם באופן כללי היו ללא מודעות עצמית מפותחת ופעלו כחלק מהטבע. אך לפני כ-35,000 שנה אנו רואים סימנים כמו ריבוי משמעותי בציורי מערות, יצירת פסלונים, שרשראות, טקסי קבורה, ראיות של קשרי מסחר ועוד. עם תחילת התפתחות המודעות באדם, שבטים נודדים יכלו להתגמש אל מול תנאים משתנים, והתחלנו להתפזר במהרה ברחבי העולם.

בערך לפני כ-10,000 עשינו עוד צעד משמעותי במסע הפרידה שלנו מן הטבע בכך שלמדנו להתבונן "מהצד" על עונות הטבע המשתנות. עם תובנות אלו למדנו לביית צמחים ולייצר אוכל נוסף. וכך, יחד עם עודפי המזון נוצרו כפרים קטנים ובהדרגה גם ערים ואימפריות.

ואז, בערך לפני כ-300 שנה, האנושות שוב התקדמה בצורה דרמטית לעבר ההפרדה מן הטבע:

בשילוב כוח האינטלקט עם כוח המודעות החותרת תמיד לדעת עוד, חדרנו אל ממלכת האטומים וחוללנו מהפכות מדעיות ותעשיות. עם תגליות אלו לקחנו צעד נוסף הרחק מן הטבע והתחלנו להסתכל על היקום כדבר דומם, מת ביסודו, או לפחות לא חי.

חניכה

במבט לאחור, ולאורך 35,000 השנים שבהן המודעות העצמית שלנו גדלה יד ביד עם התרחקותנו מהטבע, אנו רואים שללא ספק היו אלו זמנים של גילוי ויצירתיות אדירים. אך הם גם הציבו את העתיד הקולקטיבי שלנו בסכנה עצומה.

וזה מביא אותנו לשלב השני ב-"מסעו של הגיבור": חניכה.

בשלב זה האנושות מתמודדת עם אתגר בלתי פתיר לכאורה -  "הסערה המושלמת". משבר כלל מערכתי עולמי.

אנו פוגעים בכדור הארץ עם שינוי האקלים, ניצול עד תום של משאבי הטבע, הכחדת מינים, זיהום ועוד. אנו נאלצים להשתנות או שנגרום נזק בלתי הפיך, למצב בו לא נוכל להתקיים עוד. אנו כבר נמצאים בשלב זה של החניכה.

כעת אנחנו יכולים לראות את האפשרויות: להיחלץ מהמשבר יחד, בשיתוף פעולה, או חס ושלום להתרחק עוד אחד מהשני על ידי קונפליקט ומלחמה.

חזרה

במבט לעתיד, אם המשפחה האנושית תשלב את כוח האהבה עם כוח התקשורת ההמונית, יחד עם יכולתם של אנשים לבחור אורך חיים יותר בר-קיימא, אז ברור שיש בידנו את היכולת ליצור עתיד מבטיח.

לדוגמא, עם שילוב כוח הטלוויזיה והאינטרנט אנו יכולים לראשונה להביט על עצמינו ולתקשר זה עם זה כחברים באנושות אחת.

העולם נהיה שקוף לעצמו - מסוגל להכיר את עצמו. במבט מודע על עצמנו, הבנה שאנחנו זן אחד מיני רבים על כדור הארץ, אנו מתעלים מעל הגבולות הצרים של העבר ויכולים להתחיל את השלב השלישי של המסע שלנו לעבר עתיד יותר בר קיימא, מלא חמלה ויצירתיות.

אז כמו שאנחנו יכולים לראות, המשפחה האנושית עברה מסע הירואי של למידה ושל מיצוי הפוטנציאל הגלום בה. עד כה המסע הוביל אותנו מהשלב הראשוני של מלקטי מזון וציידים נודדים, ועד לזמננו  - ציביליזציה גלובלית, פרוסה על פני כל הכוכב. עכשיו אנחנו עוברים את טכס החניכה שלנו. המשפחה האנושית עוברת משלב ההתבגרות שלה אל שלב הבגרות המוקדמת.

עברנו דרך ארוכה. אל לנו לעצור עכשיו. העתיד טומן בחובו הבטחה גדולה.

×