×

 

התמונה הזאת, שאנחנו רואים כבר ממש לנגד עינינו - מראה לנו בבירור עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, קשורים זה לזה, רוצים או לא רוצים, בכל מיני תחומים. התלות בינינו היא באוכל, בביגוד, בחינוך, בתרבות, בטכניקה, באספקת אנרגיה, במים, בחשמל ואפילו באוויר - כי אם מישהו לא יקפיד בתעשייה שלו על חוקי זיהום האוויר – הסביבה לא תוכל לנשום. ואנחנו מכירים את "חוקי קיוטו", הקובעים איזו כמות של גזים רעילים מותר לפלוט לאטמוספרה, ובאיזו מידה אפשר לפגוע בסביבה.

 

הזכרנו כבר את הארגונים הבינלאומיים הרבים הקיימים כיום בעולם, ועוסקים במגוון גדול מאוד של נושאים לטובת העולם כולו. חלק מהם ממוקמים בפריז, בלונדון ובניו יורק, אבל רובם פועלים בג'נבה. גם דרכם אנחנו יכולים להרגיש את הקשר החזק בינינו, שנותן לאדם הרגשה של תלות הדדית חזקה. התלות הזאת הרבה יותר משמעותית מאשר במשפחה. במשפחה אדם יכול להתרגז ולהפסיק לדבר עם מישהו מבניה, ואפילו להתנתק ולהתרחק לזמן מה.

 

בין מדינות אי אפשר מבחינה זו להתנהג כמו במשפחה. מאות המדינות שקיימות בעולם, מסודרות במעין פסיפס אחד גדול דוגמת "לגוֹ", ואף אחת מהן לא יכולה לצאת מהלגו הזה, ולפנות לאן שהיא רוצה. אנחנו רואים את זה במציאות, שכל פעם שמדינה כלשהי רוצה לעשות איזשהו מהלך פרטי משלה, היא לא מצליחה בכך, ואחרי זמן מה חוזרת בה. לפעמים היא יכולה לעשות מעין מהלך כזה, אבל רק בצורה מילולית ולא באופן פעיל, כי בימינו כבר אי אפשר לנקוט בצעדים עצמאיים.

 

אפשר לדבר עוד הרבה על הקשר בינינו, שמחייב אותנו בזמן האחרון להיות קשורים גם רגשית, ולא רק בגלל חוקי האקולוגיה, התעשייה, המערכת הבנקאית, החינוך המשותף, הבריאות ושאר התחומים. האדם עצמו צריך להיכנס כיום לקשר טוב עם הזולת - כל אדם ואדם, ובהתאם לכך גם המדינות.

 

ההתפתחות הטכנולוגית והתרבותית שלנו, כל האבולוציה שלנו, הגיעה למצב של היום מדרגות ההתפתחות של דומם-צומח-חי-"אדם". וגם בדרגת "אדם" התפתחנו באותה צורה, עד שהגענו לכך, שאנחנו הופכים להיות כאדם אחד, כדמות אדם אחד הנקרא "אדם". 

×