שיעור מס' 3 - איבדנו את האדם

×

 

הבעיה העיקרית אינה בעסקים. הבעיה היא שמילאנו את שעותיו של האדם בכל מיני עבודות שהן בעיקר כדי למלא את הדחפים והמאוויים שלו. בשעות הנותרות לנו בחיים אנחנו פשוט משחקים, בִמקום לעסוק במשהו חשוב, במקום למלא את עצמנו בעסק חשוב וגבוה יותר, במה שנקרא ה"אדם".

 

אם נבחן את צורת החיים היום, נגלה שהאדם יוצא לעבודה למשך עשר עד שתים עשרה שעות ביום. אנחנו קמים בשעות הבוקר המוקדמות, נפרדים מהילדים, מגיל כמה חודשים אנחנו כבר מכניסים אותם למעונות יום. אנחנו רצים לעבודה ונמצאים שם לפחות שמונה שעות. אחר כך חוזרים הביתה, עוצרים בדרך לקנות מצרכים, ומגיעים רק בשעות הערב. ואז אנחנו צריכים לעשות כל מיני סידורים, והכול בלחץ, לרחוץ את הילדים, להאכיל אותם ולהשכיב אותם לישון. ואחר כך או שממשיכים בעבודה שהבאנו איתנו הביתה, או שיושבים מול המחשב או הטלוויזיה, ובזה בעצם מסיימים את היום. אם יש לנו חופשה, אז היא מתאפשרת בזכות עבודה טובה ומכניסה. מקום העבודה הפך להיות מרכז החיים של האדם, ולכן כל כך קשה לנו להיפטר ממנו.

 

אנחנו רגילים כל הזמן להיות במרוץ, ולמלא את עצמנו רק בעבודה. ולכן אנחנו חושבים "מה אעשה בפנסיה? אהיה פנוי כל הזמן? אפשר להשתגע".כשאנחנו מתעניינים באדם, אנחנו בודקים במה הוא עסוק, מה המקצוע שלו. ולא מי הוא האדם, מה הוא, במה הוא מתעניין, או במה הוא ממלא את עצמו. אלא העיקר זו העבודה, הזהות והיוקרה שלו נקבעות לפי העבודה, כל הגדלות שלו היא לפי מעמדו, עד כמה הוא מנהל גדול או בכיר, כמה הוא מרוויח. זאת אומרת, אנחנו מסתכלים על האדם כממלא מקום ולא כאדם.

 

כך הגענו לעולם ולחברה מאוד מיוחדים. במהלך מאתיים השנים האחרונות, מתחילת המהפכה התעשיתית, איבדנו את האדם. ובאמת עוד בתחילתה של כל ההתפתחות הזאת, מרקס כתב שיהיה לה סוף, ולא יכול להיות שההתפתחות הזו תימשך עוד זמן רב. כי האדם מתפתח בתעשייה, במסחר, בכל העסקים שלו, בכך שהוא רואה את עצמו כעבד במקום העבודה שלו, והעיקר בשבילו זה להצליח בעבודה, זו מטרת החיים שלו. אחר כך נשארות לו עוד כמה שנים להיות בפנסיה, כי הוא כבר לא ראוי לעבודה, כבר אין לו מה לעשות, והוא מסיים את החיים שלו. זאת אומרת, הוא נולד כדי לעבוד, והוא מכין את עצמו לכך במשך עשרים השנים הראשונות של החיים. ואם הוא חי עוד עשר או עשרים שנה לאחר מכן בעזרת התרופות והפנסיה, אז הוא רק מסיים את החיים. זאת אומרת, כל השנים שהוא בריא וחזק, העיקר זה רק לעבוד. האם לזה נולדנו? בשביל זה אנחנו קיימים?

×

האם סיימתם לצפות בווידיאו של השיעור?

ענו על השאלות בדף כדי להמשיך אל השלב הבא

נושא ראשי

העיסוק החשוב ביותר הוא ללמוד להיות "אדם" – מטרה שאיבדנו כשהפכנו ל"עבדים" של מקום העבודה. 

נושאי משנה

  • התרגלנו לחיות חיי שגרה לחוצים סביב העבודה.
  • מקום העבודה הפך למרכז החיים של האדם, ולכן קשה להיפטר ממנו.
  • אנו מעריכים אדם לפי העיסוק והרווח שלו. 

אתגרו את עצמכם

1) נתחיל עם קצת נוסטלגיה. נחזור אל הימים שבהם עבדנו מתשע עד חמש, ודולי לא הייתה כבשה משובטת אלא זמרת מתולתלת. בובות הענק, הכוריאוגרפיה הפומפוזית והתספורת של דולי מרמזים לנו שמשהו בסיפור הזה של "תשע עד חמש" איבד מהרלוונטיות שלו...

ד"ר ניקולה מילארד (Nicola Millard), עתידנית בריטית, מדברת בשיחה הקצרה הבאה על מותה של דולי, לא דולי פרטון חלילה, אלא על מותה של הקונספציה של "תשע עד חמש".

בהסתמך על דבריה של ד"ר מילארד ועל הנאמר בשיעור, מהי הבעיה המרכזית בהשתלטות העבודה על חייו של האדם המודרני?

2) כיצד אנו מעריכים אדם? (ניתן לסמן יותר מתשובה אחת)

3) מה גרם לנו להפוך לאנשים שכל היום עובדים וצורכים?

4) בשיעור הקודם נעזרנו בפרופ' רוני אבירם ובחוקר המדיה דגלאס רשקוף, כדי להבין ביתר עמקות את היתרונות הגלומים ב"קץ עידן העבודה". אם אהבתם את ה"מנה הראשונה" (וגם אם לא) הנה המנה השנייה:
רשקוף מסביר שבמקום להילחם בקואופרטיבים הגדולים, כדאי לנו לחזור למערכות היחסים האנושיות שבינינו.


 

אבירם מסביר על הקשר בין בתי הספר לבין השתלטות העבודה על חיינו.

כתוב במה מקשים הדברים של אבירם על מימוש החזון של רשקוף, ואיזה פתרון מציע החינוך הגלובלי לבעיה זו (ראה שיעור מס' 7 "שימוש בכוח ההרגל", ביחידת לימוד מס' 4)