×

היום כשליש מתקציב המדינה הולך למשרד הבריאות, ומשם מגיעים לאזרח הפשוט רק כמה אחוזים; וכמעט חצי מהתקציב הולך לביטחון, לפיתוח נשק, ולכל מיני ביורוקרטיות ובעיות אחרות. אם נפעל כך נְפנה תשעים אחוז מהזמן שבו אנחנו מתעסקים בדברים שלא מביאים לנו שום תועלת, פתאום נרגיש שבאמת אין שום טעם בכך שאנחנו עובדים כל כך קשה. בשביל מה?

 

ועכשיו, כשהמשבר מחייב אותנו בכוח לשנות את היחס שלנו לחיים, אנחנו צריכים להבין שהאדם חייב להיות חופשי. שעלינו להתחשב יותר זה בזה. ואנשים ירוצו בשמחה לעבוד מתוך הדאגה שלהם לאחרים, לייצר מזון, לעבוד בבנייה, בייצור ביגוד, בדברים ההכרחיים הנחוצים. גם לפתח מכונות בהתאם לזה. אבל אנחנו נדאג קודם כול שיהיה לכולנו טוב בצורה שווה. אולי לא צריכים את האנרגיה האטומית שהיא כל כך מסוכנת, אולי עוד משהו מיותר. בקיצור, הכול יסתדר אז לפי ההתחשבות בין בני אדם. זאת אומרת, במגמה הפוכה מהיום.

 

יש החושבים שזו גישה קומוניסטית, אבל קרל מרקס ראה את הדברים האלה מהזווית הכלכלית. לא בגלל שנולד קומוניסט, אלא הוא היה כלכלן, ולפי הטבלאות והחשבונות שלו, לפי הנתונים שהוא מביא בספרו "הקפיטל", הוא מראה שאם המצב יימשך כך, נגיע לסיום לא טוב. וזה אכן כך, אנחנו הגענו לשלב לא טוב. אנחנו יכולים להסכים איתו או לא, אבל הוא היה אדם חכם, שראה את הנולד; שהאגו נגמר, ויש סוף להתפתחות, ובסוף ההתפתחות של האגו, רק אז, אנו מגלים עד כמה הוא סופי. וזה מה שקורה לנו.

 

ולכן ככל שנבין מהר יותר את המגמה הזאת, שהעולם הגלובלי האינטגרלי דורש מאיתנו התחשבות, הבנה הדדית, אהבה כללית, שזה החוק הכללי של כל המציאות, כך נגיע מהר יותר לסיום המשבר הכללי ולחיים יפים וטובים. ודאי שכדאי לנו לעשות צעדים קטנים לקראת זה, אפילו למען הילדים שלנו, למען הדור הבא. אם נוכל לחנך אותם במקצת להתחשבות זה בזה, הם יהיו מאושרים יותר מאיתנו. ובינתיים, גם זה טוב.

×