×

 

כפי שאמרנו, בזמן האחרון אנחנו מרגישים שהקשר בינינו, כפי שהוא, לא יכול להימשך. רואים זאת במיוחד באירופה: מצד אחד זוהי יבשת מפותחת, אך מצד שני, זהו המקום המפורד ביותר. קיים חוסר התאמה פנימית בין המדינות, חוסר הבנה, כי יש אצלן הרגשה שהן מיוחדות. המצב הזה מונע מהמדינות להרגיש שהן שייכות למערכת אחת, ועוצר את התפתחותן של מדינות ה"שוק המשותף". הן חייבות לקלוט שלא מספיק לקיים שוק משותף רק לצרכים כלכליים, אלא חשוב לאחד את כל המדינות החברות בקשר הרבה יותר צמוד, ובזה יש להן קושי. המדינות לא מבינות בינתיים שהן חייבות להיות קרובות זו לזו גם ברוח, בהבנת המצב, בהכרה שהן לא יוכלו להמשיך לתפקד זו בלי זו. לכן חייבים לחנך את העמים האלה - ובאירופה יש כשלושים מדינות - שתלות הדדית ביניהן היא הכרחית.

 

הבעיה היא שמקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים, המדענים, בני מעמד הביניים וגם אנשים "פשוטים" יותר, למרות שב"שכל" הם מבינים את המצב, ברגש - הם עדיין לא כל כך מוכנים לוותר על הפרטיות ועל הלאומיות שלהם. עם זאת, אנחנו חושבים שאדם אינו צריך לשנות את ההתנהגות שלו, את ההרגלים שלו, וכל מה ששייך לתרבות ולמנהגים של עמו. עליו רק להתעלות מעל כל אלה - לקשר עם האחרים, לערבות הדדית. למרות שאנחנו שונים, אנחנו בכל זאת יכולים להסתדר בינינו כמו במשפחה אחת גדולה.

 

נכון, כל זה לא כל כך פשוט. לדוגמה: לי יש אבא ואימא, וכך גם לאשתי, ולהם יש ילדים נוספים - שהם האחים והאחיות שלנו, וגם לנו יש ילדים, בנים ובנות, ובכל זאת - אנחנו צריכים איכשהו להתחשב זה בזה, כי אנחנו תלויים זה בזה, גם לטוב וגם לרע. אנחנו לא מתכוונים לשנות ולכופף זה את זה, כי אנחנו מבינים שאנחנו אולי שונים מאוד באופי, אבל לאחר כל מיני שיקולים, בכל זאת החלטנו לחיות יחד. בהחלטה משותפת זו בעצם הסכמנו, גם אם לא דיברנו על כך במפורש - כי לא קיבלנו חינוך בנושא זה - שאנחנו הולכים לחיים משותפים, ובהם לא הכול יהיה תמיד ורוד. היה ברור שנצטרך לוותר זה לזה, ולהסכים ולו בחצי דבר, או ברבע או בשליש. באין ברירה אנחנו מתקשרים זה עם זה, כדי לבנות משפחה ודור המשך, ולשם כך עלינו לתמוך זה בזה.

 

החינוך הזה, המכין לחיים משותפים - חסר לזוגות הצעירים. לא מלמדים אותם איך להסתדר ביניהם למרות הפער ביניהם, למרות השוני ביניהם. אמנם יש לנו בחירה חופשית למצוא בן זוג שיהיה הכי מתאים לנו, ואנחנו משתדלים, אך לא תמיד מצליחים. אצל חיות התופעה הזאת מורגשת מאוד: כל חיה מחפשת לעצמה מישהו שיהיה הכי מתאים לה. אבל בני אדם, בגלל שיכולת ה"בירור" שלהם מקולקלת, מחפשים משהו מיוחד, משהו מאוד נדיר, ולא מבינים שדווקא בשל כך יהיה להם אחר כך קושי להסתדר עם בן הזוג.

 

חוסר ההשכלה והחינוך איך לחיות יחד תוך ויתור הדדי, גורם למצב שאנחנו נמצאים בו - למשבר במשפחה. לכן יותר מחצי מאוכלוסיית העולם, ובמיוחד הצעירים - הם או רווקים עד גיל מבוגר, או אינם מוכנים כלל להתחתן ולהביא ילדים לעולם. הם רואים שהם אינם מסוגלים לטפל אפילו בעצמם, אז איך יוכלו לקבל על עצמם עוד אחריות? זה משבר שהתחיל כבר לפני כשלושים שנה, והולך ומחריף.

 

נוכל להשוות את מצב המשפחה גם למצב הקיים בין המדינות. כל מדינה כלפי המדינות השכנות לפחות, נמצאת גם במצב של "מקבל" וגם במצב של "נותן", כמו זוג. לכן גם בתחום זה עלינו ללמוד איך לוותר, ואיך להתחבר מעל לכל ההבדלים והפערים שבינינו. גם את זה לא למדנו בבית הספר. לא למדנו איך לעשות זאת, ומהי הטכניקה של הוויתור. ובסופו של דבר, רק מוויתור אנחנו יכולים לצפות למשהו טוב. 

×