שיעור מס' 10 - מ"אני" – ל"אנחנו" – ל"אחד"

×

אנחנו לא צריכים לספור את הרצונות שלנו. בין אם מדובר על רצונות לאוכל, למין, למשפחה, לכסף לכבוד לשליטה או לידע, ובין אם מדובר בעוד מאות רצונות שונים הנגזרים מהם. איננו צריכים לעסוק ברצונות עצמם, אלא בצורת השימוש בהם. כלומר, באופן שאנו מכוונים אותם. הכוונה שלי כאשר אני משתמש בכל האני שלי, בכל הרצונות שלי, היא החשובה. אני הופך את השימוש בכל היכולות שלי לטובת החברה הכללית.

 

יוצא שכל ה"אני" הופך להיות "אנחנו". ומ"אנחנו", שזה כביכול אוסף של בודדים, מתגבש ה"אחד". וה"אחד" הזה כבר נמצא באיזון, בחיבור, עם אותו החוק שמארגן אותנו ונמצא יחד איתנו בחיבור יפה וטוב.

 

אז האדם הופך באמת לאדם שמבין את הטבע הכללי שלו. בדרך לדרגה הזו הוא למד המון חוקים פסיכולוגיים פנימיים, ואת כל חוקי המציאות, ואז הוא כאדם אכן כלול מכל מה שקיים בטבע. הוא הגיע לדרגה הגבוהה ביותר, לדרגה של אותו כוח אחד שעובד ופועל עלינו, ומזמין אותנו להתקדם אליו בצורה שנראית לנו עכשיו כמשבר.

×

האם סיימתם לצפות בווידיאו של השיעור?

ענו על השאלות בדף כדי להמשיך אל השלב הבא

נושא ראשי

בתיקון הרצון שלנו משימוש לטובת עצמי לשימוש לטובת הכלל, אנחנו משנים את הפרספקטיבה שלנו מ"אני" ל"אנחנו" ונעשים גוף אחד.

נושאי משנה

1. הבעיה איננה      ה רצונות שלנו, אלא הצורה שבה אנ   חנו משתמשים בהם.
2. חיבור כל בני האדם כאחד, מביא אותנו לאיזון עם החוק האחד בטבע.
3. בדרך להבנת חוק הטבע הכללי, האדם      מכיר ומבין את כל חוקי המציאות בכל רמות הקיום.    

 

מקורות

"האיזון היה הנחת היסוד בחקר הטבע מאז ימי קדם, אבל אפילו בימינו אנו הוא לעתים רחוקות    נחקר מקרוב".

jstor.org

"דמוקרטיה פלנטרית עדיין אינה קיימת, אבל התרבות הגלובלית שלנו כבר מכינה מקום לזה".

realitysandwich.com

"אנחנו חיים בסביבה מעשה ידי אדם, אשר גורמת לנו לשכוח את התלות המוחלטת שלנו בטבע". 

amazon.com

אתגרו את עצמכם

1) "אני חושב שהאדם הפרטי מתעורר למצוא משמעות בדרכים רבות, אבל במיוחד אנחנו מוצאים משמעות כשאנחנו מגלים קשרים חדשים שלמענם אנחנו יכולים להקריב את החירות הפרטית שלנו".

ארנולד בישוף, האדם החתום על הציטוט הנ"ל, הוא מדריך נוער בסיכון, שגישתו המיוחדת לעבודה עם בני נוער זוכה להערכה בכל העולם. אבל בעיקר, ארנולד בישוף הוא אדם עם נקודת מבט מעניינת על העולם שבו אנחנו חיים. הצטרף אלינו לשיחה עם בישוף, תוך כדי טיול בגטאות של לוס אנג'לס, הסביבה שבה הוא עובד. 

×

אחדות היא השפע

אני חושב שהיחיד מתעורר למשמעות בדרכים רבות. אך בעקרון נגיע למשמעות כשנמצא יחסים שבהם נוכל להתמסר לחופש שלנו. אחד הדברים שמקשה עלינו לעשות זאת, הוא שאנחנו חיים במערכת כלכלית שעושה מתחרות הכרח.

המערכת הפיננסית שלנו אומרת שכדי שהמטבע שלנו יהיה בעל ערך הוא צריך להיות נדיר. כך שנדירות היא חלק מתפיסת העולם הכלכלית שלנו. זאת אומרת שאנשים מחויבים להתחרות ולפתח אינטרס עצמי.

אנחנו לא מתעוררים בעולם של שפע. אחדות היא שפע שאין לו גבולות, במובן מסויים היא מניע עוצמתי לחיי קהילה, אם היא נתפסת כ"אנחנו עובדים למען מטרה אחת", לחזק באופן הדדי את הערך של כל אחד בחיים.

אבל כל זה מדוכא על ידי מערכת הכסף, שלא עוצבה כך שלכל אחד יהיה, אלא נועדה למי שיכול לפתח תוכנית יותר יעילה, שיוכל להרחיק את האחרים מהמשחק. כך שהוא מונופול ושולט על המשאבים.

רבים האנשים החיים בעולם, שאין להם כבר חשיבות, כי אין להם כסף. הם לא יכולים להשתתף, בין אם זו דמוקרטיה או כל צורת התנהלות כלכלית אחרת, כי חסר להם האמצעי הבסיסי להשתתפות.

העניין הוא שחלק קטן מהעולם תובע את הזכויות על מה שכל העולם מיצר כל יום. וזה מטעם מה שנקרא היום איזה תכונה אינטלקטואלית, הבעלות על ההיסטוריה. בנוגע אליי, למשל, האנשים הלבנים היו הבעלים של אבותי שיצרו משהו שעדיין משמש קבוצת אנשים בלעדית, בעוד שלצאצאיהם אין כלום.

איני אומר עכשיו שאנו דורשים פיצוי כלכלי. אני חושב שדרושה לנו הזכות שישנה לכל אחד ליצור. שלכל אחד תנתן הזכות ליצור. אין עלינו להיות מוגבלים תמיד במערכת כלכלית שעשתה את העבדות במאה ה-21 יותר גרועה מזאת במאה ה-17. משום שאנשים מצפים להשתתף ולהיות נחשבים ולחוות עולם של אחדות ולהיות נחשבים. כי כל המערכות אומרות להם שהם חופשיים, וזאת לא האמת.

קיימת אפשרות שהמערכת תחליט לחלק מחדש את הרכוש בצורה שווה על ידי בנייה והשקעה בפיתוח האדם. אני חושב שזה התהליך המתאים ביותר לכלכלה העולמית העכשווית - הפיתוח האנושי.

אנחנו תרבות של שימוש חולף ומשום כך, האתגר שלנו הוא להביא את המשאבים לאן שהם מיועדים, לפיתוח אמיתי, בריא, חברתי, תרבותי, אנושי.

התהליך הכלכלי מגיע לסף שבו אנשים מתעוררים לעובדה שהם יכולים ליצור הסכמים אלטרנטיביים למערכת הפיננסית הישנה שלנו. ואם ההסכמים אלה נעשים, המערכת עצמה יכולה לקרוס, משום שאין בה מספיק מקום לשותפות של הרבה אנשים.

אחוז גדול של העולם יכול להחליט לעשות משהו אחר מתוך השראה קולקטיבית. אל לנו למעט את הכוח האנושי הפוטנציאלי כשמגיעים להתעוררות כזאת, התעוררת שגורמת לקבוצת אנשים להגיד "די" ולחולל מהפכה.

אנחנו לא חושבים יותר על מהפכה כאלימות, אלא ככוח של הסכם, כך שקבוצת אנשים יכולה לאמר, יום אחד ,"זה  מה שאנחנו מעדיפים שיהיה לנו" - והם יוצרים את זה.

×
לאיזה מבין הציטוטים הבאים מתוך השיעור, יש מכנה משותף רחב יותר עם הדברים של בישוף?

2) לפי הטקסט של השיעור, מה לא טוב ברצונות שלנו?

3) מה הסדר הנכון של תיקון השימוש ברצון?

4) רודריגו טראמבליי (Rodrigue Tremblay), פרופ' לכלכלה מאוניברסיטת קוויבק, הוא אחד מהכלכלנים המוערכים בקנדה. בין היתר הוא שימש כיועץ כלכלי לבנק הלאומי של קנדה ולאומות המאוחדות. להלן ציטוט מתוך מאמר שפירסם ב-2011 בנושא ציוויליזציה גלובלית:

"אלברט איינשטיין אמר פעם שכדי לשרוד, המין האנושי יזדקק לדפוסי מחשבה חדשים מהותית. אני לחלוטין מסכים איתו. הייתי מוסיף, שכולי תקווה שהמין האנושי, שמכל המינים שחיו אי פעם על כדור הארץ התפתח לדרגה גבוהה יחסית של אינטליגנציה ומודעות, יהיה אינטליגנטי מספיק להביא את התהליך האבולוציוני הזה לדרגות גבוהות יותר של מוסר גלובלי".

להלן ציטוט מתוך הטקסט של השיעור:

"אז האדם הופך באמת לאדם שמבין את הטבע הכללי שלו. בדרך הוא למד המון חוקים פסיכולוגיים פנימיים ואת כל חוקי המציאות, ואז הוא נעשה באמת כלול מכל מה שיש בטבע. הוא הגיע לדרגה הגדולה ביותר, לדרגה של אותו כוח אחד שעובד ופועל עלינו ומזמין אותנו להתקדם אליו".

בהסתמך על הדברים של טראמבליי והציטוט מתוך השיעור, איך אתה מתאר את החיים כשנגיע לדרגה שבה נבין את הטבע הכללי? איך נתייחס לעולם שבו אנחנו חיים, איך נתייחס זה לזה ואיך ייראו חיי היומיום? פרט.
 

5) כשהתחלנו לאסוף חומרים לערכת החינוך, ידענו מיד שלשיר המקסים הזה, יהיה בה מקום של כבוד. השיר אמנם מנוגן בדרך כלל בעצרות זיכרון, כהתייחדות עם המתים, אבל מנקודת המבט של החינוך האינטגרלי, אנחנו דווקא רואים ב"רקמה האנושית" תקווה גדולה לחיים. מקווים שגם אתם.

 

לסיום השיעור נחבר רגש עם מעט שכל, ונבקש ממך להביא לפחות שתי הוכחות מדעיות (מתוך יחידות הלימוד 4-1), לכך שהקשר בינינו הולך ומתגלה כ"רקמה אנושית אחת חיה", לא רק בשיר אלא גם במציאות.