×

חשוב להבין למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים ש"אם נממש כראוי את חוקי הטבע בדרגת האדם, בפסיכולוגיה החברתית, נצליח".

 

אנחנו מדברים על החוקים שפועלים בתוך האדם, על הפסיכולוגיה של האדם, הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה בתוך המשפחה. הרי מה זאת "פסיכולוגיה"?! ידיעת טבע האדם, הקטן והגדול והיחסים ביניהם. גם לרוחב גם לגובה, יחסים בין הורים לילדים, ובין זקנים לצעירים.

 

אם אני יודע את טבע האדם ואיך לסדר את היחסים בינינו, אז אני יכול לבנות את החברה האנושית כך שיהיה טוב לכולם. כל אחד יצטרך לוותר לשני. כי אמנם כל אחד רוצה להיות מלך ושהאחרים יהיו כפופים לו, אבל אפשר להראות לאדם שהוא מרוויח כתוצאה מזה שהאחרים שווים לו, עוזרים לו ותומכים בו, ואז הוא יקבל את הוויתור ההדדי בצורה הטובה ביותר. הוא יבין שאי אפשר אחרת במערכת שבה כולנו תלויים זה בזה. ובצורה זו נצליח להגיע למצב שבו יהיה טוב לכולם.

 

ודאי שהאגו של האדם כל הזמן ידחוף אותו להילחם בזה, הוא ירצה לשלוט באחרים, אבל תהיה גם דעת החברה. ועוד נלמד עד כמה הסביבה משפיעה על האדם ומחנכת אותו, עד כמה היא מסוגלת להחזיק אותו במסגרת. עד כמה היא תשמור עליו שלא ייתן לאגו שלו לפרוץ, אלא ההיפך, שירגיש שהאגו שלו משמש לטובת הכלל, עד כמה הוא נהנה מזה, ומהמשוב מהסביבה. דעת החברה וההשפעה שלה, היא שצריכה להיות כאן הדומיננטית, ההכרחית, הקובעת.

 

מה הקשר בין השפעת הסביבה לבין חוקי הטבע שעליהם אנחנו מדברים? אנחנו צריכים ללמוד מיהו האדם, מהי הסביבה ועד כמה הם משפיעים זה על זה. אלה חוקי טבע, הרי אנחנו חלק מהטבע. קודם כול עלינו ללמוד את האדם, כל אחד מאיתנו חייב להיות פסיכולוג לעצמו, לחברה האנושית, שיֵדע איך להסתדר עם האחרים, ולא לפעול במנותק ובחוסר הבנה.

 

עלינו להבין שהלימוד צריך להיות לימוד האדם: מיהו האדם ולָמה אנחנו מתפתחים בצורה כזאת? האם יש לנו יכולת להתנגד להתפתחות הזאת? והאם ההתנגדות היא לטובה? כנראה שהטבע מקדם אותנו למשהו חדש, למשהו טוב יותר, אנחנו רק צריכים להבין לְמה, וללכת עם זה.

 

אנחנו צריכים להבין למה אנחנו לא רואים עכשיו את התמונה העתידית. בעבר ראינו את התמונה העתידית והתפתחנו על ידי הדחף לגלות, לעלות. וכיום לא. להיפך, אנחנו נכנסים לייאוש, אנחנו נובלים, ולא רוצים כלום יותר. כנראה שגם הצורה הזאת רצויה להתפתחות הבאה, שאנחנו צריכים דווקא לעזוב את המצב שלנו הנוכחי ולעלות למצב אחר לגמרי.

 

לכן אנחנו נמצאים בייאוש כלפי המצב הנוכחי, בעייפות, בחוסר אונים, לא רוצים להמשיך ולקיים אותו. כנראה שהמצב הבא חדש לגמרי. אנחנו כאילו עוזבים את המצב הנוכחי, נכנסים לאיזה מִקווה מים, מתרחצים, לובשים הכול מחדש, ובאים לעולם החדש.

אנחנו לא רוצים להיות בקשר עם העולם שלכלכנו קודם, עולם שבו עשינו רע לעצמנו, לקרובים לנו ולרחוקים. אם נבקר את העולם שלנו, נראה שאין בו משהו שניתן לקחת לעולם הטוב. אם הייתי מדמיין עולם יפה, מה הייתי רוצה לקחת אליו? הקשר במשפחה, הקשר עם הילדים, החברים, העבודה? מה הייתי לוקח איתי אם הייתי עובר לעולם אידיאלי? לכן כשאנחנו מסתכלים בעין ביקורתית על מכלול החיים שלנו, אנחנו רואים שהמצב ממש מייאש.

 

יכול להיות שזה באמת מעבר למצב חדש לגמרי. ולכן מצד אחד אנחנו לא רואים אותו, אבל מצד שני, אנחנו מיואשים ולא רוצים את מה שיש לנו כאן ועכשיו. אנחנו גם לא רואים פתרון שיכול לבוא מתוך המצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ואנחנו לא רואים פתרון, לא עם השכנים ולא עם החיים שלנו. ובכל המדינות זה כך. אנחנו חיים מהיום להיום, אפילו לא מהיום למחר. ואנשים מבינים יותר ויותר שזה המצב, שחיים כי אין ברירה. 

×