×

בשיעור זה נדבר על תפיסת האדם, שמוצא את עצמו היום בפחד מהעתיד. אנשים רבים מאבדים את מקום עבודתם, ורבים נוספים פוחדים שגם הם יהיו מחוץ למעגל העבודה. הם חוששים ממה יתקיימו, ועד כמה יוכלו לספק את כל צורכיהם. כמו שקרה עם נפילת ערך הנדל"ן בארצות הברית, שאלפים איבדו אז את בתיהם, ונשארו חייבים כספים רבים במשכנתאות. אנחנו רואים באיזו צורה הם מתגוררים היום, ויכולים רק לתאר לעצמנו עד כמה המצב הזה נורא.

 

בשנים האחרונות במבט על המצב בכל מדינה ומדינה, אנו רואים עד כמה האנשים נמצאים בלחץ מחוסר פרנסה ומחוסר תעסוקה. כשמדובר למעשה בשתי בעיות שונות. הבעיה הראשונה היא חוסר פרנסה, שאדם לא יודע ממה הוא יפרנס את המשפחה שלו, את האישה והילדים, את ההורים המזדקנים, איך יחזיק את הבית, ישלם את החובות, יבטיח את עתידו כשיגיע לגיל פרישה, איך יעזור גם לנכדים וכן הלאה. יש כאן מין שרשרת, חוג גדול ורחב שתלוי במי שעובד. הלחץ הזה מתגבר יותר ויותר והופך לדאגה כללית בציבור הרחב.

 

מהחשבונות שעושים כלכלנים, אנשי פיננסים וסוציולוגים, עולה שעוד מעט מאות מיליוני אנשים לא ימצאו מקום עבודה, ולא יהיה להם ממה להתפרנס. לפי הסטטיסטיקה, כבר היום כמעט חצי מאוכלוסיית ארצות הברית מבקשת השלמת הכנסה מסוימת, בצורה של ארוחות חמות, או בביגוד, ואפילו יהיה זה ביגוד משומש.

 

הבעיה השנייה היא חוסר תעסוקה – חוסר מעש, אדם שמאבד את מקום העבודה לא יודע מה לעשות עם עצמו, עם הזמן הפנוי שעומד לרשותו לפתע.ולכן אותם אזורים שבהם אנשים מחוסרי עבודה, הופכים להיות אזורי פשע, פשע מאורגן, זנות, סמים ושאר תופעות חברתיות שליליות. הבעיה היא שכדי לתקן את המצב הזה החברה תידרש לשלם הרבה יותר מאשר אם הייתה מעסיקה את אותם מובטלים בשרות מועיל כלשהו.

 

אדם שמאבד את מקום עבודתו ולא עובד מספר שנים, לא יכול אחר כך לחזור לשוק העבודה. אפילו אדם אינטליגנטי ממעמד הביניים לא מסוגל אחר כך לעבוד, הוא מאבד את תרבות העבודה, את היכולת להתחייב, לעבוד, לתת דין וחשבון ולצאת כל יום לעבודה.

 

זאת אומרת, יש כאן בעיה מאוד גדולה, שהיא לא בעיה של אדם אחד, אלא זה יחזור אלינו כמכה שהחברה לא תוכל להתמודד איתה, מכה שתתפרץ במהפכות ובמהומות, ומי יודע מה עוד יכול לקרות עם מאות המיליונים שלא מוצאים עבודה. זה כמו גל שעובר על פני כל כדור הארץ, כמו מגפה חברתית, שפורצת במדינה מסוימת בצורה מקרית או מכוונת, יוצרת תסיסה, מהומות ובעיות, ועוברת בצורה ויראלית ממדינה למדינה, וכולם נדבקים זה מזה.

 

זאת אומרת, הבעיה בשחרור האדם מהעבודה היא לא רק בעיה של לספק לו ארוחת צהריים חמה, ביגוד או הבטחת הכנסה, אלא זו בעיה של לספק לו תעסוקה והרגלי חיים. החברה מתקשה לממן ציבור זה לאורך שנים, והיא מסוגלת לעשות זאת רק במשך שנה עד שנתיים לכל היותר, ואחר כך עוזבים אותם שיסתדרו איכשהו. וזה כיום, כשמדובר במספר די קטן של אנשים שלא מוצאים עבודה דרך לשכות העבודה או בעצמם.

 

אבל כשמדובר על המונים שמאבדים את מקום העבודה, זו כבר לא כל כך בעיה פיננסית של לספק דברים הכרחיים, כי הם לא יסתפקו בדברים הכרחיים. אם הם המונים, יש להם כבר כוח, יש להם כוח בבחירות, יש להם כוח במהומות. ואנחנו רואים לאן נתיב כזה יכול להתפתח, הדוגמאות כבר לפנינו. זה יכול להיות לא רק "אביב ערבי", אלא אביב אירופאי, אמריקאי או בכל מקום אחר. 

×