×

ככל שאנחנו מתפתחים אנחנו רואים, שעיקר התפתחות האדם היא לא מתוך עצמו, אלא הכול תלוי בחברה. האדם מפתח את החברה, ועל ידי החברה מתפתחים החיים הפרטיים שלו.

 

אפשר לומר שאני תלוי היום באלפי אנשים בכל העולם, אין מדינה שלא משתתפת באספקת הצרכים שלי, החל מאספקת מזון, דרך לבוש, חומרי בנייה, הסקה, קירור וכל מה שיש לי. אם לא בצורה ישירה, אז דרך מדינות נוספות, כשמדינה אחת מספקת את חומרי הגלם ואחרת את המכונות והשלישית את הידע שבעזרתו אנחנו מייצרים את המוצרים והשירותים. ממחקרים עולה כי העולם כולו קשור בקשרים של תלות הדדית.

 

ככל שהעולם נכנס יותר ויותר להתמקצעות כזאת, שבה לכל אחד יש את המומחיות שלו, אך יחד עם זאת העבודה שלו מחוברת בהרמוניה עם יתר בני האדם, אז אנחנו יכולים לספק לעצמינו אלפי מוצרים נוספים, מעבר למעט לחם, יין ובשר, שהאדם היה מספק לעצמו בעבר. עם ההתפתחות יכולנו להגדיל את ייצור המזון, הביגוד וצרכינו הבסיסיים. ולאחר מכן התפתחנו כך שהתחלנו לייצר את כל השפע המוכר לנו כיום. ובהתאם לכך התפתחו מומחים בכלכלה, בחקלאות, במכונאות, והתפתחו התרבות, הספרות והמוזיקה.

 

אנחנו רואים שסביב האדם יש תעשיות שלמות לפיתוח מוצרים, שהם מעבר למה שהכרחי לקיום חייו, אך יחד עם זאת הוא גם לא יכול לחיות בלעדיהם, כגון: ספורט ותיירות. מוזיקאי שמופיע בפני אלף איש יכול להרוויח בשעה אחת שכר שנתי של פועל, אף שהאחרון משקיע מאמץ רב כדי להתפרנס. כלומר, אנחנו מעריכים מאוד דברים שאינם הכרחיים לנו. והם כבר הפכו להיות שייכים לתבנית קיומו של האדם, לגופו ממש.

 

אם נעשה חשבון מה אנחנו עושים בימינו לצורך "אוכל נפש" (הצרכים ההכרחיים לקיומנו) לעומת כלל הייצור שלנו, נראה ש-90 אחוז מהדברים שאנחנו מייצרים – אין בהם צורך קיומי. אבל אנחנו כביכול צריכים אותם, כי בלעדיהם אנחנו מרגישים שחיינו ריקים, שגם הם שייכים לדרגת האדם. ודאי שבלית ברירה אדם יכול להתקיים גם במערה, אבל ההתפתחות מחייבת אותו לרצות מעבר לכך.

 

זאת אומרת, הגענו למצב שאם אדם מתנתק מהחברה, הוא ימצא את עצמו חי חיי צער. אולי הוא יוכל לספק לעצמו את הדברים ההכרחיים לקיומו, כדי לא לגווע ברעב, אך בשביל כל היתר הוא צריך להיכנס לקשר, להיות בחברה. הוא צריך להשתתף בייצור של הדברים שהחברה זקוקה להם, ויקבל מהחברה את כל צרכיו. לכן התלות והקשר שלנו לחברה הם הכרחיים.
 

×