שיעור מס' 2 - עבדים של עבודה

×

הבעיה מתחילה מזה שלא לימדנו את האדם מה תפקיד העבודה בחייו, לא העברנו לו את היחס לחיים שהוא יכול לקנות מתוך גישה שונה, ומתוך היחס הזה להגדיר את המושג "להיות מובטל". אם כך, אנחנו מגיעים למושג "עבודה".

 

 אם מסתכלים על ההיסטוריה שלנו, אנחנו רואים שבהתפתחותנו במשך מאות אלפי שנים האדם הלך והתרחק מעבודה בסיסית, כדי להשיג לעצמו מה שנקרא "אוכל נפש", דברים הכרחיים לקיום, ובמקום זאת הוא התפתח לכיוון מסחר, תעשייה, תרבות, חינוך, אומנות, עריכת דין, ראיית חשבון, שירותים למיניהם, אופנה, כלי תקשורת ועוד. תחומים אלה בעצם לא הכרחיים לקיום שלנו, אלא הם מעין מעטפת לקיום ההכרחי, ובהם עוסק הרוב הגדול (90%) של החברה האנושית.

 

התושבים בערים הגדולות לא עובדים בחקלאות, הם לא מגדלים פרות ועזים, הם אפילו לא עובדים בתעשיות הגדולות, אלא יש איזה מקום מרוחק שבו עובדים כורים, יש שם תחנות חשמל גדולות ותעשייה רבה, אבל ממה מתפרנסים בעיר הגדולה? מתפרנסים מזה שאנשים נמצאים יחד, ומשרתים זה את זה בכל מיני תחומים, בצרכים שאינם הכרחיים לקיום. ואם כך, מיליוני אנשים שנמצאים בערים הגדולות עשויים להישאר ללא יכולת להתקיים. הם לא יכולים להיות קרובים לקרקע, לייצר לעצמם את המזון. מצב זה יוצר בעיה גדולה במקרה של דעיכת הכלכלות ופיטורים המוניים. איך נתארגן במצב שבו מיליארדי אנשים בעולם חיים היום בערים הגדולות ללא יכולת לקיים את עצמם עצמאית?

 

עד לפני כמאתיים שנה אנשים עבדו הרבה שעות יחסית, אבל בלי מכונות, בלי הטכנולוגיה המודרנית, ולכן אדם שהיה מייצר משהו, היה מייצר רק כדי לחיות. לא היו הרבה נותני שירותים, המקצועות שאינם הכרחיים לאוכל נפש. אחר כך התפתחה התעשייה, הטכנולוגיה, כך שהיום אנחנו יכולים לייצר במפעל אחד אלפי מכוניות ומכונות בתוך יום אחד. ובחנויות יש הכול, אנחנו לא צריכים להכין שום דבר בבית. בעזרת כל המכשור החדש הקיים היום, כמו המיקרוגל, אנחנו יכולים לספק לעצמנו את כל הצרכים מהר מאוד. לא כמו בעבר שאישה הייתה צריכה לעבוד במשך שעות במטבח.

 

בעצם, כל הזמן דחפנו את עצמנו, והתפתחנו לצורה חדשה, מודרנית, פיתחנו את הטכנולוגיה כך שאנחנו יכולים לייצר את כל מה שיש היום. נוצר מצב שבו את כל הזמן שהתפנה לנו עם הקידמה, זמן שהשקענו בדברים שהיו הכרחיים לקיום והיום כבר אינם הכרחיים לקיום, מילאנו בכל מיני עסקים, מקצועות ושירותים שאינם הכרחיים. לדוגמה, בִמקום רופא כללי אחד, יש היום מאות סוגים של רופאים, אלפי מכשירים ואלפי תרופות. אנחנו נעזרים בכל מיני סוגים של יועצים, רואי חשבון, כלכלנים, אנשי פיננסים ובנקים, תעשייה שלמה של כסף, תעשייה שלמה של מסחר בינלאומי. בתוך מאתיים שנה בנינו לעצמנו עסקים שהם ברובם מדומים, שאין בהם הכרחיות ממשית. 

×

האם סיימתם לצפות בווידיאו של השיעור?

ענו על השאלות בדף כדי להמשיך אל השלב הבא

נושא ראשי

האדם איבד את היחס הנכון לעבודה - השגת צרכים הכרחיים לקיום

נושאי משנה


  • לאורך השנים התפתחנו לאלפי כיוונים, החל ממסחר ותעשייה וכלה באופנה ואומנות – שירותים ש-90% מהחברה האנושית צורכת ומייצרת.
  • בעקבות התפתחות התעשייה והטכנולוגיה התפנה זמן רב שאיננו חייבים לעבוד בו לצורך קיומנו.

מקורות

"למידה היא מה שרוב המבוגרים יעשו למחייתם במאה ה-21".

digitalschool.net

"בית הספר במיטבו יכול ללמד כיצד לחיות, שזה שונה למדי מאיך להתפרנס".

en.wikipedia.org

"אנו צריכים למדוד ולכוון לשיפורים בחיים שאינם דורשים להגדיל את הצריכה שלנו של דלקים מאובנים ומקורות מכלים אחרים, או בצבירת עוד חובות".

youtube.com

אתגרו את עצמכם

3) חברת הצריכה שבנינו במשך עשרות השנים האחרונות, סיפקה לכולנו סוג של תחושת ביטחון ומשמעות מזויפת. היום, כשהתשתית של חברת הצמיחה נשמטת מתחת לרגליה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, יש לנו הזדמנות להחזיר את תחושת הביטחון האמיתית, שנובעת מתוך קשר אנושי. הנה כמה מילים שאומר בנושא הסופר וחוקר המדיה האמריקאי, דגלאס רשקוף (Douglas Rushkoff).

תאר איך לדעתך נוכל לנצל את המשבר הכלכלי לבניית חברה אנושית מוצלחת יותר

2) אילו צרכים סיפקנו לעצמנו לפני מאות שנים

1) פרופ' רוני אבירם הוא ראש המרכז לעתידנות בחינוך מאוניברסיטת בן גוריון בנגב. להלן ציטוט מתוך מאמר שכתב על "קץ עידן העבודה":

"בפעם הראשונה בתולדות האדם אנו חיים במציאות שחלק מכריע בחיי האדם לא צריך יותר להיות מוקדש לפעילות למען פרנסה. עדיין איננו מודעים לדרמטיות של מהפכה זאת, שאנו מצויים בעיצומה, מה גם שהירידה בשעות העבודה של מי שעובדים למחייתם היא איטית והדרגתית, ומתפרסת על פני כמה עשורים. אך התהליך האיטי הזה מואץ. קבוצות רבות של עובדים בחברות הפוסט מודרניות יעברו משבוע עבודה בן שישה ימים ו-45 שעות (שנות השישים והשבעים) לשבוע עבודה של ארבעה ימים ו -30 שעות בעשור הקרוב, ואולי לשבוע עבודה של שלושה ימים ו -25 שעות בעשור שאחריו".

פרופ' אבירם מתאר מצב שבו מספר שעות העבודה הולך ומצטמצם משמעותית בצורה טבעית. בשיעור מתואר מצב שבו משבר כלכלי יותיר אנשים רבים ללא עבודה, מכיוון שאין צורך ממשי בעבודה שהם עושים. מה האתגר המשותף לשני המצבים?