×

אפשר לדמות את המצב שהאנושות נמצאת בו היום להורים שמסתכלים על הילד שלהם ולא מבינים מאיפה הוא הגיע, בשביל מה ולָמה הוא קיים, לא יודעים מה לעשות איתו, איך לחנך אותו, אילו תרגילים לתת לו, האם להכניס אותו לגן ילדים, או למסגרת אחרת.

 

אם לא נפעל נכון התינוק יתפתח לאט, לא טוב. אין לו מספיק דחפים מהטבע שיקדמו אותו בצורה הטובה ביותר. לכן אנחנו מספקים לתינוקות שלנו הרבה תרגילים, מוזיקה, ציור, חינוך, קריאה, כתיבה וכל מה שצריך, והם צוברים ידע ורגש. למעשה התינוקות שלנו נמצאים בעולם שכולו מלאכותי. מהחדר הבנוי שלהם, ועד לכל משחק ופרט בחייהם שכולם מלאכותיים. העולם הטבעי שלנו, מתאים לדרגת החי, ואנחנו מוסיפים לתינוקות את הסביבה שתפתח בהם את דרגת האדם – "דרגת המדבֵּר".

ומה לגבי האנושות? האם כשהיא מתפתחת מדור לדור, יש מישהו שדואג שהיא תתפתח נכון? אנחנו רואים שבהתפתחות שלנו מדור לדור יש קוטביות. כל דור מתקדם ומשיג יכולת רבה יותר, ועם זאת כל דור נעשה מנוכר, מסכן וחסר יותר. מצד אחד, אנחנו רוצים חיים נוחים יותר, טכנולוגיה מתקדמת יותר, ואנחנו גם נהנים יותר מהקידמה הזו; ומצד שני, אנחנו מתרוקנים יותר ויותר, ומגיעים למצב שבו אנחנו שואלים: לאן הגענו? מה השגנו? מה נתנה לנו כל ההתפתחות שלנו?

הגענו כבר לחלל, אנחנו שולחים חלליות למאדים, נחתנו על הירח, אבל על זה אנחנו כבר לא מדברים. אנחנו יכולים לעשות הכול על פני כדור הארץ, אבל רק דבר אחד אנחנו לא יודעים: איך להיות מאושרים. אנחנו נמצאים במשבר גדול. התא המשפחתי מתפרק, מספר המתגרשים עולה, הילדים סובלים, ההורים סובלים, והחברה עצמה סובלת. איפה השמחה? איפה מצב הרוח הטוב? מדוע דיכאון הוא המחלה הרווחת ביותר בעולם?

אין לנו, לאנושות, הורים טובים שדואגים לנו ומלמדים אותנו איך להתפתח.
 

×