×

שלום, אני מאוד שמח להיפגש איתכם. יתכן שאתם רואים את המפגש הזה כמפגש טרגי, שמתקיים בנסיבות לא כל כך נעימות, כשבעולם מתגלה משבר. סביר להניח שלא הייתם מגיעים ללמוד במסגרת שלנו, אם המצב לא היה מחייב זאת. בסופו של דבר, זו הסיבה שאנחנו נמצאים כאן.

אבל אנו נגלה, שהמצב הזה הוא מצב משמח ולא מצב משברי, ושהבעיות שבגללן הגענו לכאן, דווקא מציבות אותנו בפתחם של חיים חדשים, שמחים ומשמחים.

לשם כך אנחנו צריכים להבין מה קורה איתנו באנושות ככלל, ומה קורה עם כל אחד מאיתנו כפרט, ולהבין למה זה קורה לנו. האם מה שקורה לנו בחיים הוא תוצאה של טעויות שעשינו, או שיש חוקיות מסוימת, מגמה כללית כלשהי או תהליך בלתי נמנע שאנחנו צריכים לעבור. תהליך שרק בעקבותיו נגיע למצב הטוב, אבל אנחנו לא מצליחים לעבור אותו.

למען האמת, המילה "משבר" היא לא מילה רעה כלל. אמנם אנחנו מכנים את המצב הנוכחי "משבר גלובלי אינטגרלי" – משבר בכלכלה, בחינוך, בתרבות, במדע; משבר בכל מה שהאדם עוסק בו בעולם הזה, אך כדאי לדעת שפירוש המילה משבר הוא גם התחלה ולידה.

אנחנו רואים שבחיים שלנו קשה לנו לעזוב משהו שאנחנו מצויים בו ולעבור למשהו אחר. קשה לעזוב עבודה או לקבל החלטה על כל דבר חדש בחיים. די קשה לשנות מצב, כי בכל זאת ההרגל טבוע בנו. יש מערכת, יש סדר שכבר קיים ופועל, ואנחנו לא צריכים להשקיע הרבה כוחות בלהתארגן. אנחנו די עצלים. האגו שלנו נמשך למה שכבר בטוח וקיים, והמעבר תמיד לא נעים.

אבל אם אנחנו הולכים אל המצב החדש בבטחה, ורואים את העתיד הטוב, אז גם המעבר קל. ואם המעבר מאיים ולא רואים את העתיד, אז השינוי קשה לנו, ומצבנו מורגש באמת כמצב טרגי.
לכן קודם כול עלינו לבחון האם המצב שלנו הוא אכן טרגי; האם אנחנו, כאנושות, נמצאים לפני תרחישים מאיימים כמו: מלחמות ומהפכות, הצפות, רעידות אדמה, צונאמי, התפרצויות של הרי געש ועוד תופעות שהאקולוגים מפחידים אותנו מפניהן, או שדווקא מדובר בהתהוות של סדר חדש; כל מה שקורה לנו עכשיו הוא לידתו של סדר חדש, שאנחנו עדיין לא רואים ולא מבינים אותו. וכל המתיחות, הלחץ והרגשת חוסר האונים, הם מפני שאנחנו צריכים להיוולד בצורה החדשה, שאינה נודעת לנו.

זה כמו עובר שמתפתח ברחם האם, במקום בטוח, ולקראת הלידה מתרחש תהליך מאוד לא נעים שבו האם והעובר מרגישים לחצים גדולים. מתחיל תהליך שבו הם נמצאים בלחץ הדדי. עד כדי כך שהם לא יכולים עוד לסבול זה את זו. העובר חייב לצאת. אם לתרגם זאת לרגשות שלנו – הוא שונא להיות ברחם, והיא כביכול לא רוצה ולא מסוגלת להחזיק בו יותר. ואז, מתוך דחייה הדדית, מתרחשת הלידה.

התינוק נולד לעולם הנאור, היפה. ומקבלים אותו כמי שזוכה לחיים חדשים בדרגה חדשה. בִמקום מי שהיה כמה רקמות חלבונים והתפתח וחי בתוך גוף אימו, הוא נולד ונעשה אדם. עדיין קטן, לא מבין מה קורה, אבל מתחיל את החיים החדשים.

זה מאוד דומה למה שאנחנו עוברים. אם נתייחס לזה כך, נוכל לקבל את המצבים שעוברים עלינו כמו צירי לידה לעולם החדש והמבטיח.
 

×