×

אנחנו רואים שילדים נמשכים רק למה שמעניין אותם, למה שטוב להם. כי האדם הולך לפי הרצון שלו. כלומר, אנחנו צריכים לבדוק ולראות לאן הרצונות שלנו מתפתחים היום.

 

מדור לדור התפתחנו על ידי הרצונות. בראשית הימים הרצונות שלנו היו די בסיסיים – למזון, למין, למשפחה וכדומה. סביב תחומים אלה התרכזו חיינו. בהמשך התפתחה הטכנולוגיה ופינתה לנו חלק מהיום לעיסוקים נוספים. התעורר בנו רצון לייצר דברים ולמכור אותם, לקנות דברים שאחרים מייצרים. כך התפתחו התעשייה, המסחר והמדע, והחלו להיווצר עודפים במין האנושי, שגרמו לכך שלא כולם חייבים להיות ממש קשורים לקרקע. זמן נוסף התפנה, חלק מהאנשים נמשכו לעסוק גם בחכמה, בכתיבה, ביצירת תרבות, ונוצר לזה ביקוש בכל שכבות העם. המשכנו הלאה, התארגנו במדינות, הקמנו תעשייה רחבה ומתקדמת יותר, גילינו יבשות ועוד ועוד. האדם מתפתח מתוך זה שהוא כל הזמן רוצה יותר ויותר, לכבוש יותר ויותר. ובאמת, במאה הקודמת כבר התחלנו לצאת לחלל, לחדור עמוק אל תוך האדמה ואל מעמקי הים, להגיע לאן שרק אפשר.

 

אבל פתאום, התגלתה בכל הנטיות האלו מעין עצירה כללית, כמו שקורה לעיתים בחיינו הפרטיים כשמרגישים שכל דבר שאנחנו עוסקים בו מייאש אותנו די מהר ובא לנו לעזוב הכול. כך הגענו אל שנות השישים של המאה העשרים, לדור מיוחד שהתחיל לזלזל בכל ההתפתחות המודרנית ולהרגיש חוסר טעם וחוסר עניין בכל העיסוקים האלה.

 

קראו להם "ילדי הפרחים". חשבו שנפלה עליהם איזו עייפות, כי זה היה לא רחוק ממלחמת העולם השנייה. חשבנו שאולי הם כאלה , כי הם הדור הראשון שנולד אל תוך מציאות שבה השפע מובן מאליו. אך לא זו היתה הסיבה. העניין היה עמוק הרבה יותר. כתוצאה מהתפתחות הדורות ,התעורר בצעירים האלו רצון מפותח יותר מהרצון שהניע את בני הדור הקודם. הם רצו לדעת בשביל מה הם חיים, ומה בעצם קורה פה. הם קמו וצעקו: "אנחנו צועדים דרך 'מטחנת בשר' אל איזו תהום, ולא נשאר מאיתנו כלום. הופכים אותנו לרובוטים, כדי שמישהו שם למעלה יתעשר על גבנו. אנחנו לא מסכימים להמשיך לצעוד בדרך הזו".

 

הרצונות שלנו המשיכו להתפתח יותר ויותר, עד שבדורנו מגיעים הדברים לכדי דכדוך וייאוש כללי שכזה. אנחנו רואים שיש איזו מגמה כללית בטבע שלנו, בטבע הכלל אנושי. אנחנו מגיעים למצב שאנחנו שואלים: מה יש לנו בחיים? חיים מפני שחיים? רק כדי למלא מעט את עצמנו? רק כדי לא לסבול?

 

היום , הרבה אנשים כבר לא מקבלים מהחיים שמחה, התפתחות ופריחה, אלא התחושה הרווחת היא ש"אין מה לעשות, אלה החיים". דווקא בדור שיש בו הכול, יותר ויותר אנשים נכנסים לדיכאון. בעצם, מה חסר לנו? אפשר לרכוש איזה מקצוע שנרצה, לעסוק באומנות, במוזיקה, באינספור תחביבים, אפשר לטייל ולבלות בכל העולם. אבל אנחנו רואים שהרצון שהתפתח בנו, שהוא כל המהות שלנו, כאילו לא מכוון אותנו לכלום. אין לנו משיכה לשום דבר שהכרנו עד כה. וזה המיוחד בדורנו.

×