×

עד היום היינו רגילים להתייחס לחינוך כמושג ששייך לילדים, וכעת נראה שיש לחנך כל אחד מאיתנו המבוגרים גם כן.

התפיסה שלנו את האדם היום היא של אגואיסט שאיבד את הדרך ואת הכיוון בחיים, ולא יודע איך לבנות לעצמו חיים יפים וטובים. הוא מלא דרישות ולא יודע איך לממש אותן, הוא לא יודע איך לקיים את המשפחה שלו, הוא מתקשה בחינוך ילדיו ביומיום, והוא לא רואה עתיד טוב במבט אל המחר. הוא איבד תקווה לעתיד של עצמו, של קרוביו, של משפחתו ושל העולם כולו. הוא פשוט מנתק את עצמו מלחשוב על כך, ולכן מסוגל עדיין לסבול את החיים הללו, הגרועים ממוות. הוא נכלל במשבר רבגוני, מוחלט וכללי, בכל מה שהאדם מצוי בו, בסביבה, בחברה. אפילו בטבע, באקולוגיה, בבנייה עצמית וסביבתית. האדם שבור, הרוס, ואין לו דרך.

 

בזמן האחרון נכנסת למשבר גם אותה מסגרת שבה האדם מגדיר את עצמו, את העבודה, את הקריירה – שאליה הוא מכור, ומתפקד כעבד של המעסיק שלו, מהופנט על ידי תרבות הטלוויזיה וכלי התקשורת המכוונים אותו לצרכים שלהם. האדם מוצא את עצמו ללא כיוון, מפני שאין לו עבודה, הוא רואה שהוא באמת איבד הכול, ואז הוא שואל את עצמו סוף סוף שאלות, מה קורה הלאה, והוא מוכן לפחות במקצת לשמוע.

 

אנו כאן כדי לומר לו: "אתה אדם, ואתה יכול עכשיו לשנות את החיים שלך, אז בוא נראה למה הגענו עד היום". מה מצבנו ואיך אנחנו יכולים להתגבר עליו על ידי בניית הסביבה, העטיפה לחיינו, שדרכה נשנה את עצמנו, נבנה צורך ויכולת לחיים אחרים. אני אומר לו, "בוא נבדוק איך אנחנו מגיעים לביטחון, לבריאות, לחיי משפחה טובים, לילדים טובים, לחינוך ולהשכלה הנכונה עבורם, לכך שתהיה לנו עבודה, ומעבר לכך שניהנה ממילוי בחיים, שתהיה לנו תקווה, אווירה בטוחה ונעימה".

 

איך אנחנו מגיעים לכל זה? אנחנו צריכים לשנות את עצמנו. החברה מורכבת מכל אחד ואחד מאיתנו ומהקשר בינינו, אז בואו נתחיל לשנות את זה. איך זה אפשרי? הבחירה החופשית היחידה של האדם, האמצעי היחיד שהוא יכול באמצעותו לשנות את עצמו ואת הסביבה האנושית, הוא לעצב את השפעת הסביבה. אדם יכול לשאול, מה זאת אומרת השפעת הסביבה? איפה הסביבה שמשפיעה עלי? אם כך, בואו ותשפיעו עלי בצורה טובה.

 

נסביר לו ולכם, שאי אפשר להשפיע עלינו כך, אלא צריך לבנות את הסביבה הזאת בהבנה, בהכרה. נאמר, "אתה אדם חכם", שמבין, אלא שהמצב שלנו הוא כזה. המצב הוא של חוסר אונים, אבל לא שלנו, אנחנו מסוגלים לחנך את עצמנו. ודאי שחסר לנו חינוך נכון, אבל אנחנו יכולים לעשות זאת. לכן בואו נבדוק איזו סביבה אנחנו יכולים לבנות כדי לחנך את עצמנו. אין כאן מישהו שיבוא ויגיד לנו, "תעשו כך וכך, תפסיקו לריב, תהיו ילדים טובים". אנחנו צריכים לבנות את זה בצורה בוגרת, חכמה. אנחנו צריכים לבנות לעצמנו את הכלים האלה. כך זה בא בכוונה מצד הטבע, כדי שאנחנו, בני האדם, נשתנה על ידי זה. אנחנו מעלים את עצמנו על ידי הסביבה.

 

אם הסביבה היא האמצעי היחיד להשפיע על האדם, אז אני צריך לבנות את הסביבה הזאת כדי שהיא תשפיע עלי. אני נמצא בחינוך עצמי, אף אחד לא בא לחנך אותי. אנחנו יחד, אמנם אני בא אליכם ואני כאילו הדובר, המורה, אבל אנחנו יחד פותחים את הבעיה ודנים ורוצים למצוא את צורת ההשפעה, שהיא תשנה אותנו ותבנה סביבה חדשה. אני לא מתייחס אליכם בחוסר כבוד חלילה, אלא אני סומך על חוש הכרת הרע שבנו, אני סומך על הבירור שלכם, אני סומך על היכולת שלכם להתפתח לגובה כך שתבינו את כל הבריאה, את כל העולם. הרי אנחנו יחד אתכם מתקנים עכשיו את עצמנו ואת כל האנושות, שגם היא תתקדם בצורה כזאת שתקדם את עצמה. אף אחד לא יבוא מהשמיים או מאיזה מקום שמעבר לאופק על מנת לחנך את כל האנושות כמו בגן ילדים גדול.

 

יש כאן התפתחות ראשונה בהיסטוריה, שהאדם הוא זה שבונה את עצמו. ולכן המשבר הזה לא מותיר לנו שום סיכוי להתקדם, אלא רק על ידי כך שנתחיל להעלות את האדם מתוכנו, מכל אחד ואחד. כל אחד צריך לעלות לרמה של השתתפות, הדדיות, התחשבות, ערבות, "ואהבת לרעך כמוך". זה נקרא לחנך את עצמנו עד רמת האדם. ואנחנו נעשה את זה בהבנה, בהכרה שאנחנו יודעים את הדברים הללו.

 

בהתחלה אנחנו לא יודעים דבר, אנחנו מתחילים מסדרת שיעורים או שיחות והפעלות, עד שיחד אנחנו מגיעים כל פעם לסיכומי ביניים. וכך מתקדמים לאט לאט עד שכל אחד מבין יותר. הסיכומים האלה לאט לאט מצטברים בנו לתמונת מצב מסוימת ולסיכום אחד, שמצביע על כך שאנחנו צריכים את הסביבה. ובזמן שאנחנו לומדים בכיתה, בחוג שלנו או בקבוצה, אנחנו בונים כאן בעצמנו סביבה כזו.

 

אנחנו לא סתם כיתת לימוד ולא סתם כיתת הפעלה, שמישהו משחק איתנו כמו עם ילדים בגן, אלא אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, בשביל מה ולָמה, מה זה צריך לעשות בנו. כל אחד שיהיה פסיכולוג וסוציולוג לעצמו ולאחרים. כל אחד צריך לעלות לרמה של מומחה בטבע האנוש. נראה שיש כאן דבר והיפוכו: בהתחלה, כשאדם מגיע לכאן, ודאי שהוא יכול להגיד שההתייחסות אליו היא כמו למי שלא מבין דבר. אבל הוא לא אשם, כך חינכו אותו, כך עיצבו אותו, ולכן הוא נמצא במשבר. אבל אני מתייחס בכבוד ליכולות שלו, למה שיש בו, וליכולת שלו לשנות את כל פני העולם.

 

 התחלתי את השיעור הזה מכך שאנחנו דומים לאנשים שאיבדו את הדרך באמצע המדבר. זו הצורה שלנו. ועכשיו אנחנו צריכים למצוא לעצמנו את הכיוון שאליו הולכים, וזה לכיוון החיים הטובים. אנחנו יחד מבררים את זה עכשיו, ואחרי שנברר נבנה זאת בעצמנו. ואז נבנה באמצע המדבר שלנו עולם מלא כל טוב.

 

המפתח להתקדמות הוא שבינתיים אנחנו לא קובעים שום חוקים, לא משנים דבר במסגרות ובמערכות שקיימות היום בחברה האנושית, אלא מתרכזים רק בדבר אחד, שכל דבר שאנחנו עושים חייב להיות לטובת האנושות האינטגרלית.

 

זה יכול להיות לטובת הסביבה הקרובה שלי. בהתחלה זה לטובת הקבוצה הקרובה לי, אחר כך לטובת המדינה, אחר כך לטובת העולם, כך לאט לאט, עד כמה שהאדם מתפתח. אנחנו לא נוקטים בדיכוי, הכול בא בהתאם לקצב ההתפתחות שלנו. אנחנו לא מביאים משטרה כמו ברוסיה, שם ניסו לעשות את זה על ידי כוח השכנוע של המקל.

 

אנחנו מגיעים לשינוי בתוך האדם, שהוא רואה את הדברים הללו כהכרחיים להמשך, כי אין ברירה אחרת. או שהאנושות תתקדם למלחמה, גרעינית חלילה, ולהרס עולמי שקורה אפילו בלי המלחמות, או שאנחנו נשנה את עצמנו לכיוון הטוב. זו פרשת הדרכים שעומדת בפנינו היום.

×