×

פיטר סנג', מרצה בכיר ב-MIT – ניווט רשתות של תלות הדדית

המושג "מחשבה מערכתית" הוא בהחלט מורכב, לכן אני משתמש בו מאוד מאוד בזהירות. שתי המילים בעיתיות. אך המילה "מערכת" היא הכי בעיתית, כי כאשר אתה אומר "מערכת", התמונה הראשונה שקופצת לאנשים בראש היא מערכת מיחשוב. למשל: "אנחנו צריכים מומחה מערכות פה, כי המערכת שלנו לא עובדת".

האסוציאציה השנייה הנפוצה ביותר היא: "ניהול ובקרת מערכות", כמו - "זו לא אשמתי, זו המערכת המטופשת הזאת". אז אלו שני ההקשרים שמתעוררים באנשים מידית, אלא שאף לא אחד מהם הוא מה שאנחנו מנסים בעזרתו לגרום לאנשים להבין.

אז כאשר אני מנסה לעזור לאנשים להבין מהי משמעות המילה "מערכת", אני בדרך כלל מתחיל בשאלה: "האם אתה חלק ממשפחה?".

כל אחד הוא חלק ממשפחה. האם ראית מקרים במשפחה, שבהם בני המשפחה מייצרים נסיבות בתוך המשפחה - איך שהם מתנהגים, איך שהם מרגישים - שהן לא מה שהכלל (המשפחה) התכוון אליו? איך זה קורה?

אנשים יכולים לספר את הסיפור שלהם ולחשוב על זה, ואז הם משייכים את זה לא לז'רגון של מערכת או חשיבה מערכתית, אלא למציאות – שאנו חיים ברשתות של יחסי גומלין.

משפחה היא בהחלט יחידה מאוחדת. לרוב, ניתן לראות את כל הנפשות הפועלות. אבל עדיין, אפילו אם נוכל להזדהות עם רשימה של עשר או חמש עשרה שמות - הנה הם כל אנשי המפתח במשפחה הקרובה - אך עדיין, המורכבות בקשרים בין כל בני המשפחה, בהחלט מקיימת באופן עיקבי בכל משפחה, מצבים עם תוצאות שאינן רצויות לאיש מבני המשפחה.

זוהי הלוגיקה הבסיסית מאחורי כל זה. זה לא כדי "להבין מערכות", זה לא מוחשי. זה על מנת להבין איך הבעיה שהיא הכי מרגיזה, קשה ועקשנית, שאנו כולנו מתמודדים עימה, מתעוררת. כל זאת, כדי לתת פרספקטיבה על הבעיות שמאפשרות ראייה איך אנו יכולים לנהוג אחרת.

כאשר אתה שואל: מה דרוש למגזר העסקי כדי שאנשים יתחילו לאבחן מקומות לא מובנים מאליהם של תנופה והתפתחות, התשובה היא מאוד עמוקה ודורשת מחויבות ללמידה אמיתית.

ישנם כמה מאפיינים למחוייבות הזאת של למידה עמוקה.
האחד הוא: אני חייב להיות מוכן לטעות. שוב, אם היה ברור מה צריך לעשות, כבר היינו עושים זאת. אז, אני חלק מהבעיה, כמעט בוודעות. הדרך שלי לראות דברים, ההיגיון שלי שמאתר איפה יש אפשרות לתנופה והתפתחות, הוא בטח חלק מהבעיה.
זוהי הממלכה שקראנו לה "מודלים שכליים". אם אני לא הולך להתמודד עם המודלים השכליים הקיימים שלי, סביר להניח שהסיכוי שלי למציאת תחומים לא ברורים מאליו לכוח ולהתפתחות היא נמוכה יחסית.
שנית, אתה מוכרח להצליב נתונים - אתה צריך לקבץ יחד אנשים שונים אשר רואים חלקים שונים של המערכת, ויחד הם יוכלו להתחיל לראות במשותף משהו, שבאופן אינדיבידואלי אף אחד לא רואה.
שלישית, אתה צריך להיות מוכן, שכאשר אתה מתחיל לראות אזור עם השפעה גבוהה יחסית, זה יקח זמן להתפתח, לאמץ וליישם התנהגויות אלטרנטיביות וגישות. זה יכול לקחת שנים לפני שגישה תעופתית וחזקה תניב פירות.

אינטליגנציה היא תמיד ביחס למערכות. זו אחת הסיבות מדוע איננו זקוקים באמת למושגים כמו "חשיבה מערכתית". אתה יכול להגיד, "תראה לי דוגמה שבה אנשים ממש התנהגו בצורה אינטליגנטית" - כמעט תמיד התשובות יהיו קשורות לאיזון בין הטווח הארוך והקצר. הן יהיו קשורות למידה מסוימת של יכולת לוותר על יתרונות קצרי טווח בשביל להשקיע משהו בטווח הרחוק. זה לא יהיה קשור לאופורטוניזם ולהשגת מה שאנו רוצים בטווח הקצר ביותר. כמעט תמיד אנשים לא יתנו דוגמאות כאלו. הם יאמרו: "הייתי חלק ממערכת שבהחלט הכילה אינטליגנציה קולקטיבית בצוות".

וזה דבר אחר שחשוב בעיני לגבי רעיונות אינטליגנטיים או חכמים בהקשר החברתי. כולנו בוודאי מבלים הרבה זמן בחשיבה על אנשים חכמים. זו אחת הבעיות בבית הספר. הם מאוד אינדיבידואליסטים סביב החשיבה על הילד החכם והילד הטיפש. זו לא סוג החכמה שאנו צריכים. החכמה שאנו זקוקים לה היא קולקטיבית. אנו צריכים ערים שעובדות אחרת. אנו צריכים מחלקות תעשיה שעובדות אחרת. אנו צריכים שינוי ערכים, מערכות אספקה שמנוהלות מההתחלה עד הסוף במטרה ליצור רווחה חברתית, אקולוגית וכלכלית.

זו התפיסה של אינטליגנציה שאנו צריכים, וזה לעולם לא יושג בידי קובץ פרטים חכמים. זה לא הסיפור על הבחור הכי חכם בחדר, אלא זה בנוגע למה אנחנו יכולים לעשות בצורה קולקטיבית.

האינטליגנציה המשמעותית, הולכת להיות אינטליגנציה קולקטיבית. וזהו הרעיון החכם שלדעתי באמת יספר את הסיפור.

×