×

יש לנו תקווה גדולה, שמהמצב הקיים היום, שבו אנחנו, כמי שאיבדו את הדרך במדבר או ביער ולא יודעים לאיזה כיוון ללכת, נבנה בעצמנו את העתיד היפה, החדש. לא עתיד אוטופי, דמיוני, אלא בהתאם לכמה שאנחנו מחנכים את עצמנו, כמה שאנחנו משתנים על ידי החינוך, כמה שאנחנו בונים חינוך שמשנה אותנו בצורה הדדית, שנובע מהעטיפה שאנחנו בונים. ובצורה הדדית כזאת, נקדם כל הזמן את העטיפה הזאת, את הסביבה, שתחנך אותנו קצת יותר קדימה. ואם הגענו לדרגה הבאה של החינוך, אז אנחנו בונים עטיפה, סביבה, עוד יותר גבוהה בהבחנות, ובדרישות עוד יותר גבוהות, ואז זה שוב משפיע עלינו. כך אנחנו מוצאים את עצמנו בהבנה, בהכרה, בשינוי עצמי, ומוציאים את עצמנו מהמצב הנוכחי, וכל הזמן עולים ועולים במדרגות של הדדיות, השפעה, התחשבות ואהבה.

 

כל אחד ואחד שמשתתף בזה, לא סתם נכנס לחיים יותר טובים ושלווים, שבהם כולם מתייחסים אליו טוב, אלא הוא בעצמו מהווה גורם שמשפיע את זה לאחרים על ידי החינוך הזה, ונמצא כחלק הפעיל בכל המערכת. וכך כל המערכת הופכת להיות בונה ומייצבת את עצמה.

 

יוצא שזו הפעם הראשונה בכל ההתפתחות ההיסטורית שלנו שאנחנו לא מתפתחים על ידי האגו שדוחף אותנו, ונעשים יותר אגואיסטים, יותר אכזריים ויותר רחוקים זה מזה, אלא להיפך, אנחנו נעשים פחות אגואיסטים, פחות אכזריים ויותר ערבים זה לזה, וזאת על ידי כך שאנחנו מחנכים את עצמנו. המשבר הגדול באנושות, שהגיע אלינו מתוך חוסר חינוך האדם במשך כל אלפי השנים, יתוקן. האדם כמרכז הבריאה, נעשה בגובה כזה שהוא יכול לעצב את הסביבה שלו בצורה יפה ומתאימה לו, וכך יתוקנו העולם והאדם יחד, זה על ידי זה.

 

כנגד כל הסיסמאות שאנחנו שומעים בכל העולם, המונים שדורשים צדק חברתי, חלוקה צודקת, השתתפות עם כולם, קורת גג וכבוד לכל אחד ואחד, כנגד כל מה שרוצים, אנחנו בעצם אומרים, "אתם יכולים לעשות זאת, בואו נבנה את זה בעצמנו. כדור הארץ שלנו מוכן, יש בו הכול, אלא שהכול תלוי איך אנחנו משתתפים בינינו, איך אנחנו משתמשים בו". והיום אנחנו רואים שלעם יש כוח, יש לו דעה, והוא מתחבר ודורש דברים הכרחיים לקיומו, דברים רציניים באמת – לא דברים שרק חלק קטן מהעם נהנה מהם.

 

לכן אותן התקוות שהעם מצייר, החיים הנורמליים בעיניו, לא מתחת לקו העוני, חיים בטוחים, חינוך טוב – תלויים בעצם בבניית הסביבה הנכונה שלנו ובבניית החברה שלנו.

×