×

בטבע קיים חוק מיוחד נוסף, שבעזרתו נצליח להתקרב זה לזה ולעמוד כנגד האגו שלנו. חוק זה נקרא: "הרגל הופך לטבע שני". אנו רואים את פעולת החוק הזה על עצמנו: אם אני חוזר פעמים רבות על פעולה מסוימת, מפני שאני רוצה להגיע לתוצאה טובה או להימנע מתוצאה לא רצויה, אני מתרגל לפעולה זו והיא הופכת לטבעית עבורי ממש כמו הרצון שלי ליהנות, ואני כבר לא יכול ליהנות בצורה אחרת. הפעולה הזו נקלטת בתוך האדם והופכת להרגל. אבל, זה תלוי עד כמה הסביבה מחייבת אותו, במידה שבה כולם נוהגים כך, בתמיכה שהוא מקבל מכל דבר ודבר שהוא רואה סביבו בחיים.

 

לכן, ברגע שמארגנים חינוך, ובמקביל מארגנים גם סביבה תומכת שמקיפה כל אחד ואחד, אפשר להתקדם למצב שבו האדם מתפעלמהמידה שבה האחרים חושבים על כולם. דרך כלי התקשורת, דרך הסברים שונים, דרך הדעה של כל אחד ואחד ברחוב. ואנחנו משחקים באופן מכוון זה עם זה שאנחנו כביכול טובים, כביכול חושבים על כולם, שאנחנו כמו משפחה אחת, שאני כביכול דואג לאחרים כמו שאני דואג לעצמי. עלינו לשחק במשחק הזה כל הזמן, לנסות לבצע את הפעולות שלנו כאילו שאנחנו כבר מתוקנים.

 

מה זה מקנה לנו? לאט לאט, על ידי תרגול כזה, על ידי דעת הרבים, על ידי השפעת הסביבה, אני מתחיל לחשוב לכיוון הזה. אני מתחיל להתרשם מזה, אני מתחיל לרכוש הרגל פנימי וכבר לא יכול אחרת. למרות שקיבלתי את ההרגל הזה מבחוץ משום שחייבו אותי, ולמרות שלקחתי אותו על עצמי מחוסר ברירה, הוא הופך להיות אצלי כמו הטבע שאיתו נולדתי.

 

לכן, זה הכרחי להשתמש בחוק - "הרגל הופך לטבע שני". ותלוי עד כמה האדם יהיה כל פעם תחת לחץ עצמי וחברתי, כדי לא לשכוח את המשחק וכך להתקדם. אפשר לומר, שאנו משחקים כאן כמו ילדים. גם להם נדמה שהם עושים משהו חשוב, שהם בונים משהו, אבל אנחנו יודעים שזה משחק, שזה לא רציני, ושאין בכך שום דבר ממשי. הילדים טועים, ושוב בונים, ושוב הורסים, ושוב בונים. אבל דווקא מתוך המשחקים הללו, בכל מיני צורות ואופנים שמזמנים להם, הם מתקדמים ונעשים גדולים, חכמים ומבינים. ללא משחקים, הילד היה גדל כחיה קטנה שמתפתחת רק פיזית. ולכן, אנשי מקצוע ופסיכולוגים יושבים במכונים מקצועיים המיועדים לכך, ובונים מערכות מיוחדות למשחקים מסוגים שונים - קוביות, בצק, מכוניות צעצוע, בובות וכן דרך מכשור, מחשב וכדומה. רק כך אנחנו מתקדמים.

 

גם התפתחות גופנית לא יכולה להתרחש ללא משחק – אנחנו קוראים לזה "ספורט". ספורט הוא משחק שבו אנו מרגילים את עצמנו באמצעות תרגילים שונים וחזרות רבות על אותה הפעולה, לעשות כל מיני דברים שאדם רגיל לא יבצע. וניתן לראות שאנו מגיעים לשיאים גדולים ומיוחדים על ידי שימוש בעיקרון ההרגל.
 
אפשר גם לראות שאנשים שחיים יחד, מתרשמים זה מזה, מרגישים ומבינים זה את זה אפילו מבלי לדבר, אלא בדיבור פנימי. וכל זאת מתוך ההרגל וההיכרות. כתוצאה מכך שחיים יחד תחת קורת גג אחת, רואים ומרגישים זה את זה, נכללים זה מזה. כך נבנו בימים עברו עמים וציוויליזציות שלמות, מתוך התכללות שהייתה בין אנשים שונים, זרים, עד שהם קיבלו אופי מסוים של עם.

 

כלומר, החוק "הרגל הופך לטבע שני" מיועד במיוחד עבורנו, כדי שאפילו מצורות לא רצויות ולא טבעיות עבורנו, נוכל לקבל על עצמנו צורות שאנו בוחרים כנגד הטבע שלנו, ונהפוך אותן לצורה חדשה. כך אנחנו יכולים לבנות את עצמנו.

 

אנחנו נולדים רק עם הרצון האגואיסטי ליהנות, שבו לא חשוב לי כלום חוץ מעצמי. כמו תינוק שיוצא מתוך אימו, חושב ומרגיש רק את עצמו. הוא אפילו לא מרגיש את העולם הסובב , אלא רק בשבועות שלאחר הלידה הוא מתחיל לפתוח את עיניו, מתחיל לשמוע, וכך מפעיל את חושיו וקולט. ומה שהוא רוצה מהחיים, מהסביבה וראשית כול מאימו, זה שימלאו את כל צרכיו. כך אנחנו גדלים.

 

עלינו להבין, שאת כל הרצון האגואיסטי שאיתו נולדנו, קיבלנו במכוון, כדי שנבנה מעליו על ידי השימוש בחוק "הרגל הופך לטבע שני", צורה שונה מזו של טבענו המקורי - צורה אלטרואיסטית של נתינה וחיבור. אנחנו הפוכים לכך - כל אחד בודד, כל אחד רוצה להרוויח על חשבון השני, כל אחד לגמרי לא מתחשב באחר, ולכן כולנו נמצאים בהתנגדות ובהתנגשות זה עם זה. הטבע בכוונה יצר בנו צורה כזו, כדי שדווקא מתוך הצורה השלילית הזו, אנחנו נבנה את הצורה החיובית, הטובה, של הקשר בינינו. אנחנו נשתמש בכל הכוחות שנמצאים לרשותנו, ונבנה אותה באופן מודע ובהבנה מלאה.    

×