×

עד היום התפתחנו בתוך הגוף שלנו, בחיים כמה שיותר אגואיסטיים – כמה שיותר למלא את עצמי, וכמה שפחות להתחשב בזולת, בחכמתו ובנקודת ההסתכלות שלו. היום, המשבר מחייב אותי להתכלל עם הזולת, לרכוש את זווית הראייה שלו, את ההסתכלות שלו, את הפנימיות שלו. כך, אני כאילו יוצא מעצמי ומתחיל להתכלל עם האחרים. בזה אני רוכש את היכולת של כל העולם, את הרצונות של האחרים, את המחשבות שלהם, את הכול. בזה אני נעשה כמו כל העולם. אני כאילו יוצא מגופי הפרטי, ורוכש ממש יכולת להרגיש את כל המציאות.

 

נפתח כאן מקום לממד חדש, מקום להרגשה חדשה לגמרי. לראות ולהרגיש את המציאות לא מתוך הכלי הפרטי והצר שלי, אלא דרך הרגשה והבנה כללית שמצטברת מכל בני האדם. אם אני מתקרב אליהם, אם אני מקבל חינוך מכל החברה הרחבה והעשירה הזאת, אז אני מקבל יכולת לראות את החיים ברגש ובשכל רב-גוני. לא רק שלי, אלא אתה בי והוא בי, וכך אני נכלל מכולם יחד, ואני רואה עולם הרבה יותר עשיר ממה שהוא נראה עכשיו. זה נקרא חיים חוץ גופיים. חוץ גופיים זה מחוץ לאגו הנוכחי שלי.

 

לכן, אנחנו צריכים לדון את האדם, לבדוק אותו, למדוד אותו, אך ורק על פי מידת הנכונות שלו להתכלל בחברה טובה ולעצב את עצמו. וכל המטרה שלנו היא בסך הכול לברר איך אנחנו נותנים לכל אחד ואחד סביבה טובה. ולא להתייחס למה שהוא עכשיו, אלא שמעתה והלאה אנחנו בונים את הסביבה.

 

בשלב זה של הלימוד, אין לנו טעם להתעמק בהבנת המושג "חיים חוץ גופיים" וביכולות הנוספות הנרכשות כתוצאה מכך. בסופו של דבר, יהיה מובן לנו גם בלי מילים, שיש לכל אחד ואחד מאיתנו אפשרות מיוחדת להרחיב את המבט הרגשי והספיגה השכלית שלו. כי אם אני נכלל עם האחרים, אם אני מרגיש את מה שהם מרגישים, וחושב מה שכולם חושבים, אני מרחיב את היכולות שלי פי כמה וכמה מהאדם הפרטי שאני.

 

כל הקליטה שלנו, בכל דבר, תלויה במספר ההבחנות שאנחנו רואים בכל דבר, ברזולוציה של ההסתכלות. ומספר ההבחנות שלי תלוי במידה שבה אני כלול מדברים מנוגדים, בניגוד שאני מזהה בין כל הדברים ואיך אני יכול להשתמש בהם כאבני בניין, כמו לגו. ממה זה מורכב, וממה ההוא מורכב, איך מורכבות אחת שונה ממורכבות אחרת וכן הלאה.

 

וכשאני קולט מאנשים אחרים רגשות ושכל, והכול נכלל בי, אני מתעשר מזה, אני נעשה כל כך מורכב מדברים מנוגדים ושונים, שאני מתחיל לקלוט את העולם בצורה רב-גונית מאוד. לעומת התפיסה השטחית הקודמת שהייתה לי, אני יוצא למימד חדש. זו ממש פסיכולוגיה של תפיסה חדשה, עולם חדש. ובזה אני יוצא מהגבלות הגוף, מהגבלות הזמן, התנועה והמקום, כי אני מתחיל להיות כלול עם האנושות, אני רוכש הרגשה ושכל כלליים של כל האנושות, את השֵׂכל הפועל בכל האנושות. זה מה שאני מגלה.

 

אני מתחיל בכך שאני נכלל עם האחרים, ואני מגלה בי רגש ושכל כלליים, להרגיש שאלה באמת נתונים שבאים מהטבע. יש לי יכולת להגיע למה שטמון בתוך הטבע ונמצא בו כשורש שלי, שורש שהוא הרגש והשכל שבטבע, שמהם מגיעה כל ההתפתחות בעולם הזה. ובהתפתחות הזאת אני רואה שאני חוזר לאותו מקום, לאותו שורש, לרגש ולשכל שבטבע, שממנו התפתחה כל השרשרת הזאת: דומם, צומח, חי ואני – האדם, שחוזר לשורש, לתחילת ההתפתחות, וסוגר בכך את השרשרת הזאת.

 

לא סתם הטבע דוחף אותנו להתקשרות הדדית, שאנחנו ממש נאבד את פרטיותנו. אנחנו לא מאבדים אותה, אלא רק מתעלים מעליה. כי פרטיותנו היא גשמית, בהמית, היא בסך הכול דאגה לגוף שלי, שיתקיים זמן מה בצורה הנוחה האפשרית. ומטרת ההתפתחות שלנו היא לעלות מדאגה לגוף הפרטי לדאגה כללית. והדאגה הכללית הזאת מקנה לי כלים שונים לגמרי, לא מתוך הגוף, לכן זה נקרא חוץ גופי.

×